מבוא לעולם המספרים

מבט פילוסופי על מהותו של המספר

בכדי להבין מדוע אנו עושים שימוש במספרים באופנים וצורות שונות כדאי אולי להתבונן ברמה מעמיקה על המספר , ולנסות להבין עד כמה הוא משפיע ודומיננטי מבחינת התודעה וההכרה האנושית. המספר מפגיש בתוכו ניגודים מהותיים: הוא אחד והוא רבים, סופי ואינסופי, הוא מייצג תנועה ובו זמנית מנוחה. המספר הוא אידאה אך חודר לעולם החומרי, הוא נצחי והוא זמני.

ננסה לפשט ולהמחיש את הרעיון:המספר 5 הוא מספר בודד אך מכיל את רעיון הריבוי. בין אם מדובר במכוניות, כיסאות , עצים או אנשים או כל עצם אחר. הוא מספר המציין כמות. בנקודה זו המספר הוא מידע, מידע ללא תוכן. כמידע הוא קובע את עובדת כמותם של חמישה אובייקטים, יהיו אשר יהיו. הם לא יהיו ארבע אלא רק חמישה. לא שישה אלא רק חמישה. עכשוו נתבונן בטור המספרים. תחילתו באינסוף- האפס, הריק, קבוצה ריקה המהווה את הפוטנציאל של אינסוף האפשרויות שיכולות להתגלם בה, עובר לאחד( במספר 1) שמימנו יוולדו כל המספרים ויתחיל עיקרון, מימד של ריבוי. האחד עצמו חסר מימד וגבולות. המספר -2 הוא צורת הקו.( לכן יכול כבר לציין תנועה ותחושה הכרתית של לפני ואחרי. ה-2 הוא הפיגום של הזמן הכרונולוגי). המספר-3 יוצר את המישור כמו משולש.( אין הכרתית מימד של שטח ללא הכרת ה-3) ה-4 מעביר אותנו הכרתית, מחשבתית לגופים גאומטרים, אלו מצידם תלויים ושעונים בתודעת האדם על מספרים. במילים אחרות, העולם המוחשי, פיזי,-גשמי מעוגן ב4,5,6,7 והלאה. ה1,2,3 יותר אידיאלים ומופשטים. ה-1 מכיל בתוכו את כל המספרים שעתידים ליצור את הטור האינסופי באמצעות הספרות- הספירה. ה-2 לא יופיע ללא קודמו ה-1, ה-3 לא יגיע ללא ה-2 וכן הלאה. מספרים הם סוג של תקשורת, אחד מתקשר לשתיים, השתיים לשלוש, השלוש לארבע וכך אנו מתקדמים בתהליך אינסופי אל האינסוף. האינסוף המספרי עוגן על תהליך מתמשך ולא על מימד ממומש.

הבנו אם כן, שמספר מפגיש בתוכו את הסופי עם האינסופי שבעצם אף תלויים זה בזה. מאחר והמספר הוא מידע ללא תוכן ספציפי, הוא נצחי , אידאי ומצוי מחוץ לזמן ולמרחב, הוא שוכן באינסוף וברגע שמקפל בתוכו אובייקטים חומריים, דהיינו ספירה של עצמים במרחב כמו למשל חמשת הבלונים, ממטרות או מכוניות, הוא הופך מאחד לריבוי. הוא -5 אך מאפשר להכרה האנושית לחוות את חמשת הבלונים כתהליך של תנועה והיפרטות( לשון פרטים מובחנים זה מזה) כאן אנו במצב בו הנצחי חודר לזמני-חומרי באמצעות הכרה ותודעת האדם הסופר. בעצם, ספירה היא יציאה מבדידות אידאית של המספר אל מרחב האפשרויות החומרי וגם אל מימד הזמן בכפיפה אחת. כ-5 הוא בודד, אך יכול להופיע רק לאחר ה-4 ובכך לאפשר את הופעתו של ה-6. ספירה אם כן היא תנועה המכילה את רעיון הלפני אחרי ובכך מהווה מסד להכרת הזמן בתודעת האדם. כל מספר הוא בעצם סוג של צומת מפגש בו חודרים זה לזה האחד והרבים, הנצחי והזמני, המנוחה ובתנועה, מידע (צורה) עם תוכן. המספר הוא בנצח ובו זמנית בזמן הקווי. כמספר הוא צורני, חסר תוכן ספציפי אך מאפשר את הכלת כל התכנים שלא יקבלו ביטוי בלעדיו. הוא לא זז, אך מאפשר את התנועה תוך קביעת יחסים הירארכיים ברורים של לפני ואחרי עם המספרים האחרים. ניתן אם כן לומר שיחסים מספריים מהווים סיבתיות טהורה( ה-4 לעולם יבוא רק אחרי ה-3, זה האחרון הוא תנאי הכרחי ל-4) כקובע סיבתיות טהורה מספר הוא , כמובן, מיקום מדויק ומוגדר... המספר הוא פיגום האוחז בהכרה האנושית( או אולי מאפשר להכרה להכיר). במילים אחרות נראה שהמספר שומר ומחזיק את תודעתנו כבני אדם מהתבוננות ישירה באינסוף. מאחר והנצח לא ניתן לעיכול...המספר מכיל אותו כדוקטור ג'קיל ומסטר הייד... הוא מקפל בתוכו את הנצחי בהסתרה מכוונת תוך שבכדי להכירו כסיפרה-5 אנו חייבים לספור. חיזיון האינסוף הוא בלתי נתפס ולכן מופיעים מספרים והספירה, בכדי שנחזה באינסוף בהדרגה, בתנועה ובמנוחה. אפלטון אמר פעם שהזמן הוא" הבבואה הנעה של הנצח". עובדת היותו של המספר מידע בלבד משחררת אותו מצד אחד , מהתוכן הממשי, מהזמניות והחושים, ומשאירה אותו כדמות שכלית טהורה, כאידאה של ה-3. חדירת המימד החומרי זמני של תוכן ספציפי מעגנת אותו בקטגוריות של זמן, ריבוי, חלל ומרחב בהכרה האנושית. המספר לא תופס מקום בחלל ולכן הוא ישות רוחנית. הוא בעצם שכלתנות טהורה, סוג של הצרנה, טיהור מחומריות הנובעת מהחושים. כצורה טהורה הוא שכל ללא כולסטרול...כישות מתמטית הוא הכרחי כמו המשפטים באלגברה וגאומטריה. כבר אמרנו שהעולם הפיזי שעון על הגאומטריה שמעוגנת במספרים. כך אנו למדים ברוח פיתגוראית- אפלטונית שהמספר הוא תבנית( קונסטרוקט מחשבתי, אידאה) יסודית של ההכרה והעולם ואי אפשר בלעדיו.

המתמטיקה והמספרים הם המסגרת ההכרתית היחידה שבו קיים מובן למושג האינסוף. פיתגורס סבר שהמוסיקה היא מתמטיקה, שרוח האדם " שרויה במוסיקה" כשהיא עוסקת במתמטיקה טהורה. הפיתגוראים עסקו במספרים בגלל החשיבות שייחסו למוזיקה והתבוננות בכוכבים. לגבי פיתגורס הכול הוא מספר. תנועת כוכבי הלכת ברקיע מייצגת יחסים מספריים ולכן כוכבי הלכת הם בעצם סוג של מוזיקה, סימפוניה שמימית. גם הפילוסוף לייבניץ חשב שהמוסיקה היא מתמטיקה של הנפש כי היא סופרת שלא מדעת.אפלטון בדיאלוג טימאיוס טוען שהמספר הוא דייר יחיד בנצח אך במסמן הוא יוצר את הכרת הזמן. התנועה וההוספה פועלות בשירות האינסוף כשהמספר כאמור הוא הפיגום שלו. זה האחרון יקרוס ויעלם ברגע שרק נוציא , ולו מספר אחד מטור המספרים, אסור שתחסר חוליה אחת בשרשרת התמידית. ועכשוו מהמופשט לארצי... כל היישומים הנומרולוגיים שתבצעו באתר זה בבסיסם שעונים על הרעיונות שהוצגו לעיל ובכך נותנים לגיטימציה לפרשנות על סוגיה השונים החל באבחון עבור לחיזוי ועד ניתוח מספרי הבתים. היה לנו פשוט חשוב להדגיש את הנחת המוצא לעולם המספרים.